שמיר ואח' נ' הלה הנדסה בניה וייזום (1998) בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה לתשלום הסכום של 365,694 ₪, במסגרת סיכומי ב"כ התובעים הועמד הסכום על סך של 282,334 ש"ח.

התביעה הינה לתשלום בגין ליקויי בנייה, איחור במסירה הפרת הסכם וכד'.

ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו שנחקר, ובנוסף העיד התובע מס' 1 בעצמו, מטעם הנתבעת העידו מר יצחק וסרשטיין, ומר רפאל אלאלוף.

באי כוח הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב ופסק דיני ניתן לאחר קבלת סיכומי הצדדים.

בין התובעים ובין הנתבעים נכרת ביום 17.3.2004 הסכם לביצוע עבודות בנייה, על פיו התחייבה הנתבעת לבצע עבודות בנייה, במשמעותן בהסכם, לקבל היתר בנייה, ולמסור את הבית כשהוא מוכן לתובעים, (להלן: "ההסכם").

טענות התובעים:

התובעים טוענים, כי הנתבעת התחייבה למסור לתובעים את הבית כשהוא גמור ומוכן, ביום 19.5.06, (על פי סעיף 8.1 להסכם), ניתנה לנתבעת ארכה בת 90 יום, היינו עד ליום 19.8.06, (סעיף 9.5.2 להסכם), וכי במועד זה הבית לא היה גמור, והוא נמסר לתובעים רק ביום 12.5.08, במועד שבו נערכה מסירת הבית.

התובעים טוענים, כי הנתבעת איחרה במסירת הבית בתקופה של כמעט שנתיים וחייבת בתשלום הפיצוי המוסכם בגין איחור זה.

התובעים טוענים, כי הנתבעת בנתה את הבית באופן רשלני, ותוך פגמים שונים, אשר מגיעים על פי חוות דעת השמאי מטעם ביהמ"ש , (לאחר חקירתו), לסכום של 71,137 ₪.

התובעים טוענים כי לסכום זה יש להוסיף את פרק הזמן שבו לא יוכלו להישאר בבית בתקופת התיקונים, למשך חודש.

התובעים טוענים כי הנתבעת התחייבה לבנות קיר מפריד בגדר הבית, ולא עשתה כן וכי עלותו הינה בסכום של 30,000 ₪.

התובעים טוענים, כי כתוצאה מהליקויים נגרמה ירידת ערך לבית בשיעור של 60,000 ₪.

עוד עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בתשלום בגין עוגמת נפש, וכן הוצאותיהם.

טענות הנתבעת:

הנתבעת טוענת, כי הבית היה מוכן זמן רב והתובעים מיאנו לקבלו, בתואנות שווא, ולכן יש לדחות את הדרישה לפיצוי בגין איחורים.

הנתבעת טוענת, כי חוות הדעת מופרזת משום שהליקוי המרכזי הינו ייבוש ריצוף, והמומחה העריך את תיקון הריצוף בסכום של 25,000 ₪ בעוד שעלות ייבוש בפועל הינה כ- 5,000 ₪.

הנתבעת טוענת, כי אין להידרש לתוספות שהוספו על ידי המומחה בחוות דעתו אליהן לא יכלה להתייחס.

עוד טוענת, כי המומחה קבע שאין ירידת ערך ולכן יש לדחות את טענות התובעים בעניין זה.

הנתבעת טוענת, כי התובעים ביקשו תוספות ושינויים אשר עיכבו את בניית הבית, וכי התובעים בעצמם עיכבו את בנייתו, כאשר בכל פעם שהתובע מצא ליקויי, דרש להפסיק את הבנייה, ולא להמשיכה עד שהנושא טופל לשביעות רצונו ובכך עיכב את הבניה שלא לצורך ואין לו אלא להלין על עצמו.